מילה של הילה

קשה לי לתאר את גודל הר הכביסה שממתין שאקפל אותו. הייתי אומרת שהוא כופה עלי כגיגית, אבל כבר אין בבית מספיק גיגיות כדי להכיל אותו. הן עלו על גדותיהן והוא גלש מתוכן, הופך מערימה למשקולת כבדה שרובצת עלי, ואני יכולה רק לקוות שאמא שלי לא קוראת את זה עכשיו ומזדעזעת עד עמקי נשמתה. זאת ממש התגלמות הקלישאה של עבודת הבית הסיזיפית שלעולם אינה נגמרת. בהיעדר גמדים, משרתים או עוזרים מכל סוג שהוא, ההר הופך לאנדרטה אילמת (אם לא מביאים בחשבון את התלונות מסביב) לעייפות שלי. לא חסרות לי סיבות לע