מילה של הילה

אבל איכשהו, בכל עבודה שבה עבדתי, הכתיבה תמיד מצאה דרך להיכנס ולתבוע את חלקה - עם ובלי קשר לתפקיד. ​

החלק הזה הלך והתרחב במשך הזמן, ככל שהבנתי עד כמה תחקיר, מסר מדויק ואסטרטגיה נכונה הם הבסיס לכתיבה טובה באמת של תוכן מקצועי כמו נהלים, תקנונים, מסמכי עקרונות, טיוטות פסקי דין, נאומי מנכ"ל, הרצאות, מאמרים וחוברות הדרכה. 

​​עם השנים והניסיון הגיעו גם האומץ והמעורבות החברתית, ויחד איתם - כתיבה של ניירות עמדה, טורי דעה (למשל בהארץ), נאומים, וקופי לקמפיינים חברתיים. 

בין לבין הפכתי גם לעורכת בויקיפדיה (בעיקר דמויות נשיות שלא תמיד זכו להכרה), והתחלתי להעיז לכתוב גם טקסטים "מהבטן", סיפורים קצרים ואפילו טור אישי שבועי.​​

​​הכתיבה שלי היא בכל מיני תחומים ומכל מיני סוגים, כי היא בדיוק כמוני: מורכבת מאירועים שעברתי בחיים הפרטיים שלי ובחיים במדינת ישראל בכלל, מתפקידים שלקחתי או שנפלו עלי, וממחשבות ורגשות מורכבים-מעורבבים-מתפתחים. 

בתוך כל זה אני גם משפטנית, מנהלת תוכניות, בת-זוג, אמא, בת, אחות, חברה, מלהטטת בלהט הרבה כדורים באוויר, תמיד כותבת ותמיד אישה; כזאת שמכירה היטב התקפי חרדה והתמודדות עיקשת למצוא שחור ולבן בעולם של חמישים גוונים של אפור.

למרות המשפט האחרון, אני די סולדת מקלישאות, מסיסמאות של ניו אייג' והכי  - מהביטוי "טוב דיו" או "טובה דיה".

​אני רוצה הכי טוב/ה.

​רק שלמדתי ש'הכי טוב' פירושו הכי טוב שלי - שיש לי - במסגרת מעט הדברים שנמצאים בשליטתי והמוני הדברים שלא. 

​​

ואם הגעת עד לכאן, אני מזמינה אותך להמשיך לקרוא אותי בבלוג או בסיפורים שלי, ואפילו לנסח יחד את הכי טוב שלך.