אייאייאיי, AI

בטח נתקלת בזה בעצמך - פוסטים שמתיימרים להיות של אנשים ועסקים אמיתיים, אבל מלאים במשפטים שבורים, שורות חתוכות, מקפים ארוכים ואמירות קלישאתיות. זה נראה כאילו הבינה המלאכותית הפסיקה להיות כותבת צללים, והפכה לתבנית one size אחידה, לא משנה רמת ההתאמה.

כן, גם אני משתמשת בה. גם לי קשה כל פעם לחשוב על רעיון חדש, ועוד יותר קשה לכתוב אותו. בקטע הזה, ה-AI לגמרי מקצר זמנים ומייעל עבודה. אבל הוא עדיין לא יכול להחליף אותי בתור כותבת, כי למרות שהוא אולי עושה המון - הוא עושה את זה בלי נשמה. ומה לעשות, נשמה היא החלק הכי חשוב בעסק שלך (ובך).

אז כדי לשמור עליה, צריך קודם כל לזכור שמדובר בכלי עזר חיצוני. המהות הפנימית היא שלך, והיא זאת שעושה את ההבדל בין תוכן לבין קול, ומפרידה בין האינטיליגנציה המלאכותית לאינטילגנציה הרגשית.

ואיך בכל זאת לכתוב עם AI?

• להשאיר אותו בקצוות - הוא מצוין בהתחלה בשביל רעיונות, ואז בסוף בשביל להגהה ועריכה. כל האמצע, הכתיבה האמיתית, עדיף שיהיה שלך, כמו שהוא יוצא ממך בטבעיות.

• להקריא בקול את הטקסט - זה נשמע כמוך? או כמו משהו שהיה יוצא ממך, אם היה לך כוח וזמן? ציני/רגיש/קליל/מינימליסטי/פיוטי? כן, זה נחמד כשהכל מנוסח יפה, אבל זה לא תמיד אנושי, ובטח לא מה שמתאים לך ולעסק שלך.

• לנקות קישוטים ותוספות מכבידים - בלי עומס של מטאפורות, מילים ארוכות ומינוחים מקצועיים מסובכים. הם לא הופכים את הטקסט לעמוק, אלא לסתם מרתיע.

• לספר את מה שרק את.ה יכול.ה (ועדיף בגוף ראשון) - על לקוח אמיתי שהיה לך, על חוויה מסיטואציה שקרתה לך, על ביטוי או משפט שמנחה אותך בחיים. זה הופך את התוכן לאנושי, ואת המידע שבתוכו למוחשי.

• לסמוך על תחושת הבטן שלך - תמיד אפשר לשפר. עם AI או בלעדיו, אבל הוא תמיד יציע עוד דיוק, עוד חידוד, עוד ליטוש. הבחירה אם ליישם או לא היא שלך וכך גם ההרגשה שהצלחת להעביר את המסר ושהגיע הזמן לשחרר לעולם את הטקסט.

בסופו של דבר, הבינה המלאכותית עובדת על בסיס כל מה שקיים - היא מצרפת, מרכיבה וממחזרת תכנים מוכרים (אפילו כתבתי על זה סיפור קצר). העניין הוא שיצירתיות אמיתית פירושה להביא משהו חדש, להמציא יש מאין. זאת בדיוק הסיבה שבגללה עוד יש למוח האנושי יתרון: הוא מוציא מתוכו קול, זווית ואישיות שפשוט אי אפשר לשכפל.