מעיסוי תינוקות להרגעת צעקות: תובנות מגיל ההתבגרות (של הילדים שלי)

לפני כמה זמן נתקלתי בקניון במישהי שהייתה איתי בחוג עיסוי תינוקות בחופשת הלידה השנייה שלי. זיהיתי אותה ישר כי בזמנו הסתכלתי עליה בהערצה. היו לה תאומים, ולא רק שהיא הרימה את עצמה ויצאה מהבית עם שני תינוקות לחוג עבורם, היא גם הביאה איתה תמיד עוד דודה או סבתא, כדי שתמיד יהיה מי שיעסה גם את התאום. כמובן שהיא הייתה עושה רוטציה בין התאומים משיעור לשיעור, כדי ששניהם יהיו איתה במידה שווה ואף אחד לא ישאר מקופח. 

גם היא זיהתה אותי, והחלפנו כמה מילים על הזמן שחלף ועל הילדים שגדלים. לא עברה דקה והתייצב לצידה בחור צעיר, גבוה ולא מגולח, כולו גלגולי עיניים וחוסר סבלנות לשיחה שניהלנו. מסתבר שהוא אחד מהתאומים שלה. אולי בגלל שקצת הבכנו אותו בדיבורים על תקופת הינקות שלו, הוא פלט בעצבים שגם אחיו התאום היה שם, אבל שאמא שלהם בטח לא תדבר עליו, כי עליו היא אף פעם לא יורדת.

מודה שהופתעתי. לא רק בגלל שלפני שהבחור הגיע היא אכן ירדה על התאום והתלוננה עליו, אלא כי התקשיתי להאמין שהבחור הזה, של האמא שעשתה הכל כדי להיות הוגנת, מרגיש מקופח באיזשהו אופן. דבילי, אני יודעת, כמו כל גילוי אחר שמשמעותו שאני לא פתית שלג ייחודי ושכל מה שנראה לי אישי הוא בעצם די אוניברסלי.

אחרי שנפרדנו, נשארתי מהורהרת וחשבתי על כל הדברים האלה, שלא ידענו אז, בחוג עיסוי תינוקות. בעצם, לא ידענו כלום בכלל, כמעט על כל דבר. אבל במיוחד לא ידענו לגבי התינוקות האלו, שבשבילם באנו, ועל כל מה שמחכה לנו איתם, על כל אובדן העצות ולמידת הלקחים.

למשל:

1. קיפוח הוא לא עניין עובדתי, הוא מצב תודעתי. מרגע שהחלטת להרגיש אותו, שום חפירה (במעדר או מהפה של אמא) לא תצליח לעקור אותו מתוכך. ההתחשבנות של המקופח.ת לעולם לא תהיה מדויקת או אפילו נכונה, אבל הוא תמיד ישאר במינוס.

2. בהמשך ישיר לזה: אין היגיון. אין טעם לחפש או לנסות לייבא. השכל הישר הופך לציור של דאלי, כמו לנסות לפסל בסליים.

3. התעניינות בעולם סביבך גם כשהוא לא בהכרח קשור אליך, היא אינדיקציה לגיל שלך. לכן צפייה בחדשות היא כנראה סימן לזיקנה.

4. ואפרופו החדשות - בעידן שלא ברור איך חיים בתוכו, אין מצב לדעת איך לגדל ילדים בתוכו. כל מדריכי הורות יעוררו בך תחושת אשמה וכישלון, יותר ממה שהמתבגרים עצמם מעוררים, וממילא לא חסר לך ממנה. עדיף לזכור שכמה שאפשר להטיל ספק בכישורי ההורות שלך, אפשר להטיל ספק גם בכישורי ההתבגרות שלהם.

5. יש יחס הפוך בין רמת האדישות שהם מפגינים, לתהום הרגשות שהם חווים. לפעמים גם לנשום לידם יכול להפוך לספורט אתגרי של סנפלינג בתוך התהום הזאת. ואז לגלות שיש תהום כזאת גם בתוכך.

6. ובגלל זה הטנטרום של מתבגרים גורם לי להתגעגע לטנטרום של גילאי שנתיים על הרצפה בקניון כאילו מדובר בשנות השמונים.

7. זאת בדיוק אחת משתי הסיבות שבגללה סבא וסבתא נהנים כל כך מהתפקיד שלהם: הם למדו בדרך הקשה (בדיוק כמוך עכשיו) כמה מהר חולפות החמידות והמתיקות של הגיל הרך, ולכן כמה צריך להוקיר אותן ולהיצמד אליהן כל עוד הן קיימות. הסיבה השנייה היא שהאיחול שלהם "שהילדים שלך יעשו לך אותו דבר" מתגשם עם ריבית.

8. "מה לעזאזל?!" הוא ברירת המחדל הקיומית. הכל יוצא מוויסות - הווליום, הפרופורציות, האכילה. גם אצלך, וכולכם רוצים לברוח מהבית באותה מידה.

   

9. אין דבר כזה "קלאסי" או "על-זמני". ניסיתי לגרום לילדים שלי לצפות בסרט "שכחו אותי בבית", מתוך אג'נדה ברורה להוכיח להם שיש אימהות גרועות ממני, שיגיעו כמעט עד פריז בלי לשים לב שהילד לא איתן. הם הגיבו כאילו צריך לכבות גם את הטלוויזיה וגם אותי. 

10. באופן כללי, כמות הדברים שיש לי יכולת לשלוט בהם או להשפיע עליהם היא מקסימום פרומיל מכל הדברים שהם לא כאלו. ספציפית לגבי המתבגרים שלי, היעדר היכולת הזאת נמדד בשנות אור, במיוחד בכל מה שקשור לשירות הצבאי.

11. רק מול חדר של מתבגר.ת אפשר לגלות עד כמה עמוק בפנים יש בך כמיהה לסדר, כמעט ברמת OCD.

12. כל דבר בחיים - כל דבר - הוא עניין של סדר עדיפויות. ניקיון, בריאות, תזונה, שינה, לימודי ליבה, ניהול תקציב, סדרה לבינג'. יש לציין שאין עניין סובייקטיבי יותר מסדר עדיפויות, וכן שהשלכותיו לא מגיעות עם חומר סיכה. 

13. לגלגל עיניים לא שורף קלוריות אצלך ולא מפעיל את המוח אצלם. אם היה אפשר לייצר מזה חשמל, היה אפשר להאיר את כל תל אביב רק מהבית שלך.

14. אם יש לך שני חדרי אמבטיה, אפשר למצוא בשניהם שלל מוצרי טיפוח, בישום, ושאר ירקות שאינם שלך, אבל לעולם לא מים חמים.

15. כמו בכל עבודה, עדיף שלא לצפות להערכה, לבונוס, להעלאה בשכר, או לזה שאחרים יבצעו את תפקידם.

16. חיית מחמד עוזרת מאוד בבית של מתבגרים, כדי שעדיין תהיה לך אפשרות להתרפק וללטף מישהו. אני ממליצה במיוחד על כלב.ה, כדי לקבל אהבה גם בחזרה.

17. כמו כן, מומלץ שיהיו שכנים נחמדים, כאלה שלא יבהלו מהצעקות, טריקות הדלת, ואפילו יציעו לך מקלט זמני מדי פעם.

18. רק כשיש לך מתבגרים את.ה מגלה ומודה בכל המוּזרויות שהיו לך ובכל השטויות שעשית, ויכול.ה לשמוח באמת שלפחות אז לא היו סמארטפונים שיתעדו אותם.

19. הלימבו הבלתי נסבל בין הדחף לְרַצוֹת את כולם לבין היצר לִרְצוֹת לעצמך (אלטרואיזם-אגואיזם) מתחיל במפץ הגדול של גיל ההתבגרות. הוא נשאר גם אחר כך ומחקה את מוטיב האקורדיון של הגזרה שלך.

20. הדרך היחידה לדעת אם היית בסדר כהורה, היא להפוך להיות זבוב על הקיר בקליניקה של הפסיכולוג.ית שהילד.ה אולי תפגוש בעוד 10 שנים.

ואני לא בטוחה שאני רוצה לדעת.

וכמה תובנות נוספות יהיו לי עד אז.

מה דעתך? יש לך מה להוסיף? אני ממש אשמח לשמוע בתגובות.